xaxam | Boycott again.../Ariel College

Tanya Reinhardt: Boycotted must be the entire Israeli academe, as it took no pains to distance itself from the racist policy and to help the oppressed Palestinian population... (http://www.tam.co.il/29_4_2005/chdashot2.htm)

באוניברסיטת תל אביב יש גם מרצים שמבינים את החלטת ארגון המרצים הבריטים להחרים את אוניברסיטאות בר אילן וחיפה פרופ' שלמה זנד: "בושה שבר אילן נותנת חסות למכללה באריאל" פרופ' טניה רינהרט: "החרם צריך לחול על כל האקדמיה בישראל"

מאת: יעל צובארי

לא רק תגובות נזעמות גררה הכרזת החרם האקדמי של ארגון המרצים הבריטים על אוניברסיטאות בר אילן וחיפה. דווקא אצל חלק מהקולגות באוניברסיטת תל אביב התקבלה ההכרזה בשוויון נפש, שלא לומר בזרועות פתוחות.
כזכור, ביום שישי שעבר הודיע הארגון הבריטי על הטלת החרם ונימק את ההחלטה בעובדה שאוניברסיטאות חיפה ובר אילן מעבירות קורסים אקדמיים במוסדות בשטחי יהודה ושומרון, ומתנגדות לקיום מחקר בנושא אחריות צה"ל על טבח תושבים פלסטינים בטנטורה במלחמת השחרור.

חרם דומה הטיל בעבר ארגון המרצים הבריטים רק על אוניברסיטאות בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.
פרופ' טניה רינהרט, מרצה לבלשנות בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב ופעילת שמאל מוכרת, אומרת השבוע כי כפי שתמכה בחרם על האוניברסיטאות בדרום אפריקה ומשום שהיא סבורה שחרם הוא נשק לגיטימי, היא מתייצבת גם מאחורי ההכרזה של ארגון המרצים הבריטים.
"אני לא יודעת למה בחרו דווקא את האוניברסיטאות שבחרו, אבל בעיקרון, אם יש חרם כללי כפי שהיה בתקופת האפרטהייד, אז הוא צריך לחול על כל האקדמיה בישראל", היא מוסיפה. "בפועל, לאוניברסיטאות בארץ, וביניהן גם אוניברסיטת תל אביב, אין חסינות בפני חרם. לאף מוסד אקדמי כאן אין רקורד של יציאה נגד הכיבוש, של מתן סיוע לאוניברסיטת ביר-זית או להקלה על סטודנטים פלסטינים. אם האוניברסיטאות היו נוקטות צעד, הן היו יכולות לטעון שהחרם לא מוצדק. מאחר שהצעד לא ננקט, אין אוניברסיטה שפטורה מהחרם".
אותו "צעד", על פי רינהרט, יכול להיות אחד מכמה אפשרויות, דוגמת לקיחת אחריות על החינוך בשטחים או דאגה לכך שהסטודנטים יוכלו להגיע ללימודים למרות העוצר והכתר. "אבל האוניברסיטאות בישראל מקיימות כאן חיים רגילים", היא ממשיכה. "כאילו לא קיים שום דבר מעבר. כאילו שבמרחק כמה קילומטרים מכאן אין אנשים שנעולים בכפרים שלהם".
פרופ' שלמה זנד, מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, דווקא מתנגד לחרם אבל עוקף את רינהרט משמאל, או כפי שהוא מגדיר זאת: "אני נגד חרמים באופן עקרוני. בכל זאת, חבל לי שדווקא המרצים הבריטים מכריזים על חרם, בזמן שהמרצים הישראלים היו צריכים לעשות את זה בעצמם לאוניברסיטה שתומכת בהתנחלויות. אני לא מצדיק את החרם משום שהוא מביא לתוצאה הפוכה: הסתגרות חשוכה של אנשי אקדמיה שיטענו שמחרימים אותנו כי אנחנו יהודים.
"אבל מדהים אותי לשמוע בתקשורת אנשים שאומרים 'את האוניברסיטאות באיראן ובסעודיה לא מחרימים, אז למה אותנו כן?'. לא הייתי רוצה להיות בר השוואה לא לאיראן ולא לערב הסעודית. עם זאת, אני חושב שזו בושה וחרפה שאוניברסיטת בר אילן נותנת חסות למכללת יהודה ושומרון באריאל. בעיקרון, אני יכול להבין חרם שמופנה כלפי אוניברסיטה שנותנת ישירות את ידה למפעל ההתנחלות".
בתגובה לדבריו של פרופ' זנד נמסר מבר אילן: "אנו מעניקים חסות וליווי למכללה באריאל אך היא אינה בבעלות האוניברסיטה ואינה ממומנת על ידה. באשר להחלטת ארגון המרצים הבריטים: זהו מעשה טרור. מוטב לפרופ' זנד שיסתכל אל ביתו פנימה".
מאוניברסיטת תל אביב לא נמסרה תגובה.

Gideon Levi: University is a crime (http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=573429). He is outraged by the fact that Israeli arabs chose loyalty to the state that brutally oppresses them rather than loyalty to their own people waging a just struggle, and congratulated the Ariel college on conferring the status of a university... If this is not an incitement, then what is?

עודכן ב- 02:36 08/05/2005

מה לערבים ולמכללת אריאל

מאת גדעון לוי

שלושה ראשי רשויות ערביות חשובות החליטו לברך באמצעות מודעות מאירות עיניים את "המכללה האקדמאית יהודה ושומרון באריאל", ביום שבו קיבלה ממשלת ישראל, על מפלגת העבודה, את אחת מהחלטותיה המחפירות: להפוך את המכללה שבשטחים הכבושים לאוניברסיטה. בהיותם מנהיגי ציבור, ראשי הרשויות של טירה, כפר קאסם וג'לג'וליה ביזו בברכתם הפומבית לא רק את עצמם, אלא גם את האזרחים הערבים שהם מייצגים.

במדינה שוחרת חוק המכללה הזאת לא היתה מוקמת מלכתחילה. הקמתה היא הפרה בוטה של אמנת ז'נווה, שבישראל אמנם מנסים להתעלם מקיומה. כל סטודנט הגון, יהודי כערבי, הלומד בה צריך לחוש לפחות אי-נוחות. בדרכו אליה הוא נוסע בכביש שנבנה על אדמות של כפרים פלשתיניים, שתושביהם היו מנועים במשך שנים מלנסוע בו, אף כי בחצי השנה האחרונה נפתחו כמה מהמחסומים בו. אוטוסטרדת תל אביב-אריאל נסללה כך שאי אפשר לראות ממנה את האנשים העניים והמושפלים שחיים בשיפוליה.

בהגיעו למכללה, שמתגאה ב"אווירה הלימודית התומכת" השוררת בה, נכנס הסטודנט לקמפוס מפואר שנבנה כולו על אדמה שדודה. כל סטודנט צריך לזכור זאת, בזמן שהוא יושב בחדרי ההוראה הממוזגים ומאזין להרצאות בפילוסופיה של המוסר. מורים ותלמידים שמלמדים ולומדים על אדמה שנשדדה הם שותפים לפשע. מוסד אקדמי, שלמעשה איננו אלא חלק ממערכת המבוססת על כללי אפרטהייד; שלמוריו ולתלמידיו זכויות אזרח וחופש תנועה הנשללים מהתושבים החיים על האדמה שבה הוא ניצב - אינו יכול להיחשב למוסד חינוכי.

העובדה שאלפי סטודנטים ישראלים יהודים בחרו ללמוד במכללה באריאל, מתוך התעלמות אטומת לב מהעוולות שבהן כרוך קיומה, כבר איננה מפתיעה. היא חלק מעצימת העיניים הכללית המאפיינת את החברה הישראלית היהודית ביחס לשטחים הכבושים. קשה הרבה יותר להבין מדוע בחרו ללמוד שם כ-320 סטודנטים ערבים ישראלים. האם בהפסקות שבין ההרצאות הם מסתכלים מבעד לחלונות על הכפרים מסביב, שבהם כלואים בני עמם בגלל קיומן של המכללה הזאת ושל ההתנחלויות שהיא חלק מהן?

נכון שמצבם של הסטודנטים הללו, כשל כל ערביי ישראל, אינו פשוט. אין אוניברסיטה שמלמדת בשפתם - כפי שראוי היה שיהיה לנוכח העובדה שמדובר בשפה הרשמית השנייה של המדינה - ולנוכח האפשרויות המצומצמות בכלל, הם בחרו ללמוד באריאל, בגלל המחיר והקירבה לבית שבמשולש. קרועים בין עמם למדינתם, הם בחרו באפשרות הנוחה יותר. אין להם סיבה להיות גאים בעצמם. יש אמנם אישים ערבים כח"כ אחמד טיבי שסירבו בעבר להזמנות הסטודנטים הערבים להרצות לפניהם באריאל, אבל לא נראה שהדבר הקטין את מספרם או הגביר את תחושות האשם שלהם.

ואם ההחלטה ללמוד באריאל פירושה התקרנפות מוסרית - הברכות ששלחו למכללה ראשי הרשויות מעידות כבר על אובדן גמור של בושה. המברכים מייצגים את כל הקשת הפוליטית כמעט: קאסם חליל, ראש העיר טירה, מקורב למפלגת העבודה; עודה פאיק, ראש מועצת ג'לג'וליה, מקורב למרצ; סמי עיסא, ראש מועצת כפר קאסם, מקורב לפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית. ל"הארץ" הם הסבירו בלשון מגומגמת שלא ידעו כי ברכתם תתפרסם, אבל הם לא התכחשו לה. ראש מועצת ג'לג'וליה אף הוסיף ואמר שהוא תומך בהחלטה להפוך את המכללה לאוניברסיטה, כי "זה יעזור לצעירים בג'לג'וליה ללמוד".

במאבקם למען שוויון זכויות ושיפור מצבם הכלכלי, כבר מזמן הפקירו חלק ניכר מערביי ישראל את הסולידריות עם בני עמם שמעבר לקו הירוק. כמי שיש להם לא מעט מה להפסיד, הם העדיפו, בניגוד למה שנוטים לייחס להם אצלנו, את הנאמנות למדינה על פני הנאמנות לעמם.

פרק בסולידריות הם יכלו ללמוד דווקא מאתנו: איזה מאבק ניהל העם היהודי למען אחיו בבריה"מ ואיזו סולידריות מתקיימת בין העם היהודי בתפוצות ובין ישראל, בעיקר בעתות מצוקה. רוב ערביי ישראל בחרו לנהוג אחרת. ואולם, בין האדישות והשאננות לנוכח מה שמעוללת מדינתם לבני עמם ובין השתתפות פעילה במעשה הכיבוש יש עדיין מרחק גדול.

מה בדיוק ילמדו הצעירים מג'לג'וליה מראש המועצה שלהם ומה הם ילמדו במכללה, או באוניברסיטה, שלהם? שלאופורטוניזם אין גבולות, שלמושגים כמו סולידריות ומוסר אין מקום, ושהימים של קבלני הקולות במגזר הערבי לא חלפו.